ערב חג הפסח תשע"ג, רגע לפני הכינוס המשפחתי או הנסיעה לחופשה, איש איש ומנהגיו, זה הזמן לעסוק מעט בעשרת הדברות, בהשגת תחושת חירות פנימית, ובמה שביניהם.
עשרת הדיברות הם אוסף של כללי "עשה" ו"אל תעשה". עוד לפני קריאת הדברות, בפעם המי יודע כמה, חשוב להקדיש מחשבה לפתגם המקדים: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". כלומר, עשרת הדברות מוגשים תחת רעיון היציאה מבית עבדים והשגת החירות, וזו מטרתם.
בואו נחזור לרגע לטקסט המכונן כל כך (הטקסט המלא בתחתית הפוסט, למבקשים לרענן את זכרונם), בו אנו עוסקים בקטע זה:
ניתן לראות כי עשרת הדברות מתחלקים בין כללי "עשה" ("כבד את אביך...", "זכור את יום השבת...") לכללי "אל תעשה" ("לא תרצח", "לא תעשה לך פסל..."). הרעיון הכללי הוא שחרור מהרגלים מעיקים, מחשבות ואמונות מעכבות, למען התקדמות ומעבר למקום נקי ומתקדם יותר. על מנת שהשחרור יהיה אמיתי ויצליח, חשוב לנו מאוד לכוון לרכישת הרגלים חדשים מקדמים, מלווים במחשבות ואמונות מקדמות, שיחליפו את המטענים השליליים מהם זה עתה נפרדנו.
בטיפול משחררים מחסימות רגשיות ואנרגטיות, כחלק מהפרידה מההרגלים הישנים. באימון אנו מתכווננים ומתמקדים להגדרת מטרות ופעולות חדשות לעתיד, כדי להתקדם לחזון וליעדים של המתאמן. המטרה היא למנוע בניית "עגל זהב" מתוך שעמום או חיפוש עקר לאחר השחרור מהחסימות והרגשות המעכבים. בצורה כזו, החדש והמקדם ממלא את המקום שתפס עד כה הישן והמעכב.
לכך מכוונים עשרת הדברות, וזו גם מטרת האימון: השארת הרגלים ואלמנטים שהיקשו עלינו ועיכבו אותנו מאחור, ורכישת אמונות ומחשבות נקיות ובונות יותר במקומם. או כפי שאמר נפוליאון, עם ישראל קיבל את החירות עם הוראות הפעלה מדוייקות, מה שכנראה ישמור עליו לעד.